ללי נהרגה בשנת 2010 בטיול בבוליביה. היא הייתה מלאה באהבה לאנשים, מלאה בנתינה, היא הייתה חברה סופר תומכת, הכי מדרבנת, הכי שם, מאמינה בך כל הזמן. עם החיוך שלה הייתה תחושה תמיד שגוד קארמה הגיעה, שנכנסה אנרגיה של אהבה.
והבחירה בריצה היא לא מקרית. 
יש משהו בללמד ריצה דווקא לאותן נשים שתמיד נרתעו ופחדו מריצה שהוא מתנה לכל החיים.
מישהי שתמיד הרגישה מאוימת מריצה ולא האמינה שהיא תצליח, מגיעה ל - Laliway וחווה לראשונה הצלחה. היא אשכרה רצה.
יכול להיות שהיא תמשיך גם הלאה ותרוץ יותר, יכול להיות שהיא תפסיק, או תיכנס להריון, או תעבור דירה, החיים הם גלגל. 
אבל היא קיבלה מתנה לחיים. היא יודעת לרוץ, והיא כבר לא מפחדת מזה יותר, אנרגיית האהבה והאמונה של ללי באנשים נגעה בה, ובדרך קוסמית ואולי קצת מוזרה, משאירה את ללי פה איתנו על האדמה, לפחות לעוד כמה שנים.