דברים שהלוואי שהייתי יודעת לפני שהתחלתי לרוץ …..
אני יודעת שזה ישמע אולי פרדוקס, בייחוד למאמנת ריצה, אבל האמת היא שתמיד הייתי ממש גרועה בריצה... בתור ילדה הייתי מתעמלת בהתעמלות קרקע ומכשירים, הייתי מאוד מוכשרת תמיד בתנועה, רקדתי המון בכל תקופת ההתבגרות וגם בזמן הצבא, וברגע שגיליתי את הפילאטיס אחרי הצבא היה לי ברור שמשם הדרך לתואר בחינוך גופני תהיה קצרה.
אבל אז, אוי אז.... נאלצתי לרוץ... איזה סיוט!!! לא חושבת שבתואר ראשון בוינגייט פגשו מישהי שרצה יותר מזעזע ממני... אבל ברגע שהבנתי שריצה יכולה להיות אחרת, נגלה בפניי עולם שלם... בעיקר נגלה בפניי מקום אדיר של שקט... חופש לצאת לאימון מתי שאני רוצה, ובכל מקום מבלי להיות תלויה באף מאמנת, או חדר כושר, מקום שבו אפשר לשים נעלי ספורט ופשוט לצאת להתאמן.... אם היום הייתי מתחילה לרוץ, אלה בוודאות הדברים שהייתי אומרת לעצמי...
שריצה יכולה להיות בקצב צב היא לא חייבת להיות מהירה :
זה תקף תמיד, במיוחד למתחילות! יש לנו נטייה לחשוב, שריצה צריכה להיות הכי מהר שלנו, שאם היא לא מהירה, היא לא נחשבת ריצה, אבל אצל מתחילות היא לא יכולה להיות מהירה! המטרה היא רק להצליח לרוץ, וככל שתצליחי לרוץ בקצב יותר איטי, ככה תצליחי לרוץ זמן… אולי זה קצת באסה לרוץ ולראות שכולם עוקפים אותך, אבל אל דאגה, זה רק להתחלה!
שאני לא אמורה לרוץ רצוף מההתחלה
ממש לא! את אמורה לרוץ טיפונת ואז הרבה הליכה, זה יכול להיות דקה ריצה ו2 דקות הליכה, וזה יכול להיות לרוץ ברחוב עד העמוד…. ואז הליכה, ושוב עד העמוד הבא… ואז הליכה, וזה יכול להיות עם מוסיקה לרוץ כל פעם בפזמון וכו', העיקר שיהיו מעט קטעי ריצה והרבה הליכה, ככה זה אמור להיראות!
שלא סתם ריצה זה ספורט כל כך נשגב
הוא באמת יותר קשה מפילאטיס, או יוגה... או חיטוב, אבל הוא באמת משחרר חומרים מטורפים בגוף… אין מה להשוות בין סיום אימון ריצה, לבין כל אימון אחר… את מרגישה שכל הגוף שלך עבד, את מרגישה בהיי גם מהאנדרופינים, גם מזה שאשכרה רצת, הלב שלך דופק, כל הגוף עובד ומזיע, ואת מרגישה שפשוט באמת עשית ספורט! של הגדולים! ספורט על באמת!
שזה לא משנה איפה את רצה, אלא בעיקר מה את שומעת תוך כדי
אם המטרה היא להכניס את הריצה לחיים, זה אומר שבדר"כ 90% מהפעמים נרוץ באזור של הבית שלנו. וכל מסלול הכי יפה שנרוץ, יראה לנו די דומה עם הזמן… אבל כשאני שומעת משהו ממש טוב באוזניים, אני פשוט עפה לי עם המחשבות, מתנתקת לי מאיפה שאני באמת נמצאת, ואז הזמן טס לי בטירוף…
שאפשר לרוץ כמו פיבי
כן! בחיי! מי אמר שצריך לרוץ עם מבט רציני בעיניים, ידיים עובדות בנמרצות, גוף במצב של הסתערות, ואנרגיות של תקיפה… אפשר גם לרוץ עם ידיים לכל הכיוונים, אפשר גם לגנוב כמה דילוגים, אפשר להתפקע מצחוק, וגם לחייך, ואפשר גם לרקוד כשאת ברמזור, כן! והכי כיף - לתפוס ירידה טובה, לפרוס ידיים לצדדים, לא להתעסק ברגליים בכלל, לפתוח את הפה ולצעוק - אהאהאהאהאהאהאהאה!!!
